אודות אביגיל לחיאני
הכל התחיל כשהייתי ילדה קטנה.
אימי היתה יושבת שעות ותופרת, ואני הייתי יושבת לידה, גוזרת חוטים ופיסות בד ונהנית מכל רגע,
וכבר אז ידעתי מה החלום שלי.
כששאלו אותי מה תרצי להיות כשתהיי גדולה? תמיד עניתי: מעצבת אופנה.

כשגדלתי למדתי עיצוב אופנה ותפירה.
פיתחתי את לימודי התפירה, עברתי קורסים ולמדתי טכניקות לפיתוח גזרות.
התחתנתי בגיל 20 באושר גדול לבעלי היקר, ובגיל 21 כבר הייתי אמא לשנאל ביתי הבכורה.
בובה מתוקה וחייכנית, החברה הכי טובה שלי עד היום.
אהבתי להתאים לשתינו לוקים דומים. כל בגד שתפרתי בשבילי הייתי מעצבת גם בקטן בשבילה.
זה היה כל כך מתוק.
באותה תקופה עבדתי במתפרה ובמקביל גם כמאפרת.
שנאל כבר היתה בת 3 וכל כך רצינו בשבילה אח או אחות.
ברוך השם אחרי שנה של נסיונות נכנסתי להריון. ההתרגשות היתה גדולה מאוד.
בוקר אחד, בחודש השישי התעוררתי עם כאבי בטן חזקים. ידעתי שזה לא צירים ומיד רצתי למוקד נשים. אחרי בדיקה ארוכה נכנסו כמה רופאים ויצאו הבנתי שמשהו לא בסדר.
שאלתי כמה פעמים ואז הרופאה אמרה לי שהעובר ללא דופק.
בכיתי בלי הפסקה ולא רציתי לשמוע אף אחד. לא ידעתי איך לספר לבעלי ולילדה.
הייתי מאושפזת עם זיהום ברחם.
אחרי שבועיים חזרתי הבית והתאוששתי.
ישבתי עם עצמי וחשבתי למה זה קרה לי. מה בורא עולם רוצה ממני?
הבנתי שאני צריכה להקריב משהו ממני. משהו גדול כדי לקבל שפע.
מאז שהתחתנתי הייתי הולכת עם פאות והחלטתי שאני רוצה לכסות את ראשי עם מטפחת.
זו היתה עבורי החלטה לא פשוטה בכלל ואפילו מאתגרת מאוד.
התפללתי שבזכות המצווה החשובה הזו ה' ישלח לי פרי בטן וישמור על הבית שלי וכך היה.
באותו חודש גיליתי שאני בהריון.
הייתי מאושרת וספרנו את הימים עד ללידה.
אחרי 9 חודשים ילדתי את ביתי השניה נויה. עדינה, רגישה ומתוקה אמיתית.
ופה התחיל האתגר האישי שלי מול הקבלה שלקחתי על עצמי כיסויי ראש.

הייתי יושבת שעות ותופרת ואז עוברת למראה ומנסה לאהוב את המטפחת שעליי.
זה לא היה קל. התמודדות יומיומית, עשרות ניסיונות של קשירות, והידיים כואבות כבר מלקשור.
כל בגד שקניתי היה צריך מטפחת תואמת, המטפחת היתה מחליקה וכבדה על הראש, בקיצור סיוט.
שאבתי השראה מכל מה שראיתי סביבי. עצים, פרחים מגזינים של אופנה ועוד…
נהנתי ליצור ולעצב והבנתי שבורכתי בכישרון בידיים, ושאני צריכה לנצל את זה לטובתי.
החלטתי לתפור לי דגם שדמיינתי לי בראש כבר זמן רב, יפייפה ויחד עם זאת נוח!!!
הנוחות היתה חשובה לי מאוד.
ניסיתי לשלב כמה בדים יחד בגוונים שאני אוהבת, והצלחתי ליצור מפיסות בד פפיונים ,פרחים וקצפות,
לסדר על הראש עם סיכות והתוצאה היתה ואווו !
כשהסתכלתי במראה אהבתי את מה שראיתי והתמלאתי סיפוק.
התגובות לא איחרו לבוא.
בנות היו עוצרות אותי ברחוב ושואלות: "מאיפה המטפחת שלך, זה מושלם, אני רוצה כזה בדיוק,
תתפרי לי גם".
באותו הזמן לא היו חנויות שמוכרות מטפחות, ואם כן אז מבדים פשוטים.
חשבתי לעצמי איך ייתכן שעד היום לא חשבו על זה שהכתר שעל הראש, המטפחת, צריכה להיות הכי יפה והכי נוחה עבורנו.
כל אישה נשואה שמכסה את ראשה ומוותרת על השיער שלה רוצה להרגיש יפה וטבעית גם עם כיסויי ראש.
הבנתי שאני על זה.
עזבתי את המתפרה שעבדתי בה, נסעתי לתל אביב, העמסתי בדים והתחלתי לעצב, לגזור ולתפור כובעים ומטפחות.
בכל יום תפרתי 100-150 דגמים, שהיו מתחסלים בתוך מספר ימים.
מכרתי מהבית, במכירות ביתיות ובכל מקום אפשרי.
הגיעו אליי נשים מכל הארץ ואפילו מעבר לים.
העסק גדל ברוך השם וכבר לא היה מקום בבית.
לפני 4 וחצי שנים פתחנו את החנות הראשונה שלנו בבני ברק וברוך השם העסק הולך וגדל.
החנות התרחבה והכנסנו שמלות ערב ובגדי נשים ונערות למגזר הדתי.
כיום אני מנהלת דף עסקי בפייסבוק ובאינסטגרם ביחד עם העובדות המדהימות שלי,וערוץ יוטיוב מלא בסרטונים.
אני עורכת סרטוני קשירה ואיפור וחושבת קדימה איך ליצור ולהתחדש במראה הכי עדכני.
הדגמים שאני מעצבת מתאימים ליום יום ולערב.
את כל הידע שרכשתי בתפירה אני מכניסה בדגמים שאני מעצבת, מתחשבת בכל פרט שחשוב לנו בכיסויי הראש שלנו.
כיסויי הראש שלי עשויים מבדים באיכות גבוהה, נעימים ונוחים. אני מקפידה על גימורים מדויקים ויפים.
הכיף הכי גדול שלא צריך להתאמץ יותר מידי, פשוט להניח על הראש וזה נראה סופר מושלם !!!
ללא צורך בקשירה- קל, נוח ויפה.
בשנים האחרונות אני משלבת בעבודה שלי את כל האהבה שלי שזה האיפור והסידור של המטפחת במיוחד לאירועים, ממש כמו שאישה נכנסת למספרה לאיפור ושיער ויוצאת מוכנה לאירוע.
אני מוציאה את הלקוחות שלי מאופרות בטוב טעם ומעצבת להן את הכיסוי על הראש.
היום אני אמא ל4 ילדים שהם החיים שלי: שנאל, נויה, אורי וישי.

באהבה
אביגיל לחיאני